<h1>ספר הנייר הלכ' יו"ט</h1>
<h2>דף מו.</h2>
הגהה. אין שורפין חלה ביו"ט אלא מפרישה עיסה ומניחה עד מוצאי י"ט ושורפה. ובפסח שאם יניחנה תתחמץ, לא תקרא לה שם עד שתאפה ואחר יפרשנה לחם וישרפנה מוצאי יו"ט, דהלכה כר' אליעזר דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה. והלכה כמותו שר' אליעזר בן יעקב סבר כמותו דהסל מצרפן. והני מילי בחלת ארץ ישראל שהיא טמאה, ואסור לכהן בין גדול בין קטן וצריך להמתין עד לערב לשורפה, אבל בחלה בחוצה לארץ שאינה אסורה אלא למי שטומאתו יוצאה מגופו כאיש שראה קרי ובאשה ימי נדה יכול לקרא לה שם ולאפותה מיד ולהאכילה לכהן קטן אם ימצאנו. ואם לא ימצא לא יקרא לה שם עד אחר אפייה. לשון רב אלפס פרק אלו עוברין.
<h2>דף קט.</h2>
הגהה. שבעת ימי הפסח וח' ימים סוכות עם כל שאר ימים טובים אסור בהספד ותענית. וחייב להיות שמח וטוב לב, הוא ובניו ואשתו וכל הנלוים עמו, ויסיר כל דאגות ואנחות מלבו כי מה הווה לו הלא יוצרו יוצר כל ולו יאתה מלוכה. וציוה לנו לשמח שנאמר ושמחת בחגיך, ופשוטו לשמח הקטנים בקליות ואגוזים, והנשים בתכשיטין נאים כפי אשר תשיג ידו ובתשמיש, והאנשים במיני יין ובשר ומעדנים. אך יזהר מקלות ראש המשכיחו בוראו, אלא יעשה לשם שמים, ויחלק מסעודתו לעניים כפי אשר חננו האל, וחלקהו היום חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. מיימון.
<h2>דף קיז:</h2>
ה"ג. דמחייבינן לקידושי ביומא טבא דכתיב אלה מועדי י"י. ומחייבינן לאזכורי קדושתא אכסא דברכתא ואצלותא דהלכתא כסבי פומבדיתא, ואמרינן דבשבת חתים מקדש השבת, ובי"ט מקדש ישראל והזמנים.
